הלשון השוֶדית / נתן אלתרמן (1943) 🔊

 

מעטים הם יודעי הלשון השוֶדית

מי דובר בה? אולי רק השוֶדים עצמם.

כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת,

וקטן ומֻצְנָע העָם. 🔊

 

ועת שוֶדיה אמרה: "הנני מקבֶּלת

מגבול דַנְיָה את כל היהודים הגוֹלים",

נוכחו וראו כל עמי החֶלֶד

כמה דל הוא בשוֶדית אוצר המלים. 🔊

 

כי רבות מדינות כבר כָּהֵנָה הכריזו,

אך הללו הראו את גִנְזֵי לשונָן

במילות "אינפילְטְרַציה", ו"קווֹטָה" ו"ויזה"...

רק בשוֶדית

מלים שכאלו אינן. 🔊

 

ועת נער נמלט אל גבול-שוֶדיה מציד,-

היא איננה פונה לעַיֵּן בַּמפות.

היא פשוט מוליכה אותו פנימה לַבַּית,

בלי לדעת כי זו שאלה של טרַנְסְפורט. 🔊

 

מדינות בעולם יש גדולות שבעתים

ומקום בהן רב למַחְסֶה וּמָלון,

אך לפני הצילן איש-טובע ממים

אוהבות הן תמיד להביט בַּמִלון. 🔊

 

יען שפת מִלּוֹנָן ססגונית כַּפּרפר היא -

יש "קצה-גבול-של-יכולת", או "כושר קליטה".

רק בשוֶדיה עוד חי המנהג הברברי

להציע לַהֵלֶך כוס תה וּמִטָּה. 🔊

 

ולכן הגדרות היא איננה בוררת

ואיננה מרבה דקדוקי מנגָנון,

היא כותבת פשוט: "הַכְּנִיסָה מֻתֶּרֶת"...

ויסלח לה האל על דלוּת הסגנון. 🔊

 

ויאמַר לה האל בדמעה: שוֶדיה, שוֶדיה,-

שתי מלים נשכחות את כָּתַבְתְּ על פתחים.

אך שוות הן טרקְטַטים ואנציקלופדיה,

כן... אפילו בריטניקה... כל הכרכים. 🔊

 

ואזי מלאכים בלחישה יְמַלֵּלוּ

ואָמרו זה לזה: מָה רבָּה התהום,

אם שתי המלים הפשוטות האלו

הולידו דמעה בעיני מָרוֹם. 🔊